בנם של צופיה ואילן. נולד ביום י"ט באדר ב' תשס"ג (23.3.2003) ביישוב עלי שבהרי בנימין. אח לחמש – אמנה, תמר, אחינעם, קמה ויעלה.
בעלה של מרים.
עברי גדל בבית ציוני המסור לתורה, לעם ולארץ. הסבים והסבתות שלו היו שותפים בבניין המדינה, בעלייה, בהתיישבות, בהגנה ובביטחון. מהמורשת המשפחתית שאב עברי כוחות ומסירות נפש לתורה לעם ולארץ.
עברי גדל והתחנך ביישוב עלי שבבנימין, מוקף כרמים, מורשת ואתרי ארכיאולוגיה. הוא היה ילד מתוק וחייכן, חברותי ושמח. מנהיג מהסוג השקט והאכפתי. למד בתלמוד תורה 'הדר יוסף' ביישוב והחל לטפח שם את אהבתו לתורה. אביו אילן שירת שנים ארוכות בצבא, בפיקוד על יחידות קרביות. עברי חלם ללכת בעקבותיו והכין את עצמו למסלול החיים התובעני הזה. אימו סיפרה איך בגיל צעיר מצאה בילקוטו יום אחד אבנים כבדות, שאותן דחף לתיק, על מנת לחזק את גופו. כשאילן היה מגיע הבייתה לביקורים קצרים הם היו מקפידים לא להחמיץ שעה של לימוד תנ"ך והלכה בחברותא. בחופשות ארוכות יותר, היו יוצאים ביחד לטיולי אופניים מאתגרים ברחבי הארץ. כל אלה היו שעות יקרות של חיבור בין אב לבן. "עבריוני הבן יקיר לי, אהוב נפשי", ספד אביו לבנו יחידו.
עברי היה שותף פעיל בבית בכל השנים. "הגידול שלו היה קל ומענג. ילד משמח, הכול היה חלק. בלי ויכוחים, בלי מריבות". סיפרה עליו צופיה. "היה לו לב זהב, רגיש ומרגיש את כולם". כשהגיע הביתה תמיד היה מתעניין באחיותיו, משוחח, מקליל סיטואציות, מייעץ, משרה בטחון. "כשהיה בבית, היה עונג בבית".
אחיותיו מספרות על המקום המיוחד שלו, כבן יחיד בבית של בנות: "הוא היה המאזן ההורמונלי בבית. כשאנחנו הבנות היינו רבות בלי גבול, רק הנוכחות שלו הייתה מאזנת את המצב, מכניסה את כולנו לפרופורציה. כשמישהי הייתה מתלוננת הוא היה אומר: 'הי, החיים יפים הכול טוב'". עברי היה דואג להן ומפנק אותן. עצם ההתייחסות שלו לכל אחת הייתה משמעותית מאד לכל אחת מהן.
חבריו של עברי מספרים על טיפוס שהלך תמיד קדימה, יודע מה הוא רוצה. חולם, שואף, מתכנן תוכניות. "היית כל פעם איזה עשרה שלבים לפנינו. בזמן שאנחנו אוכלים בלבלות של ילדים, אתה מתגייס, מתחתן, והופך למפקד".
את שנות התיכון עברי למד בישיבת בני עקיבא 'מטה בנימין'. המחנך שלו מספר כי עברי התבלט מאוד בשאיפות הגדולות שלו, בתפילות מעומק הלב, בחתירה גדולה לאמת ולצדק. "בעונג שבת עברי היה נשאר עד אחרי הסוף, שואל ומברר, צוחק וקופץ".
במהלך שנות התיכון, הוא התחיל להעלות על הכתב מחשבות על עצמו ועל דרכו בחיים. הוא חקר איך הוא יכול לפתח את אישיותו ולסלול לעצמו את נתיבו. "הייתי משפר בעצמי: ענוה טהורה ומזוקקת. חיזוק והתעלות בכל התחומים", הוא כותב על פתק בגיל התיכון, ובפתק אחר: "הייתי רוצה לשנות בעולם, שיהיה אהבת חינם, בלי אינטרסים בין אדם לחברו".
גם בישיבה התגלתה הרגישות הגדולה של עברי לחברים. בכל פעם שהיה מבחין בחבר שנמצא בקושי, או נשאר בשוליים, היה דואג לגשת, להתעניין ולשוחח, ולהכניס אותו בעדינות לחבורה. "מאותו יום, ולמשך כל אותה שנה עברי דאג לי, הסתכל והשגיח מהצד וגם מקרוב... עד שהתחברתי, התרגלתי והתחזקתי בעצמי", סיפר חבר קרוב.
עברי הוביל את צוות נחשון של בני עקיבא. חברי הצוות וההורים הוקירו לו תודה על הרצינות והמרץ שהוא הביא אתו לתפקיד. כרכז צוות נחשון החל לבטא את הכישורים שלו כמנהיג בעל חזון, את הראייה הכלל-ישראלית, את הרצון לשנות ולשפר. הוא הגה, תכנן וכתב את תוכנית "חולמים יחד", שמטרתה חיזוק האחדות בעם ישראל. עברי חלם שהתוכנית תתפשט בכל הארץ, וכך כתב: "זה רק ההתחלה, אפשר לעוף עם רעיונות מטורפים לאן שנרצה ובאיזה דרך שנבחר... זה בידיים שלנו, ניקח את זה למקום הכי גבוה שאפשר!"
במהלך השנים האלה עברי כבר היה עסוק בגיבוש החלום שלו להיות רמטכ"ל, או לפחות מפקד יחידה מובחרת. הוא בנה לעצמו תוכנית אימונים גופנית, תוכנית חקר על מנהיגים גדולים, ובחן כיצד הוא יכול לפתח את אישיותו לקראת המשימות הגדולות של חייו. בסוף כיתה י"א כתב לעצמו: "תמיד תאתגר את עצמך עוד ועוד, בלי מנוחה. שבסוף היום הרגליים יהיו עייפות..."
במהלך השמינית פגש עברי את מרים, ומן הרגע הראשון דבק בה. הקשר ביניהם התפתח במהירות, ועברי ידע שעם מרים הוא רוצה לבנות בית בישראל. להגשים את חלומותיו ואת ייעודו בחיים. לשניהם היו שאיפות גדולות, ולכל אחד מהם היה חשוב שהוא עצמו וגם בן הזוג יגשים את עצמו. באחת ההתכתבויות שלהם , עברי כותב למרים: "הבית שלנו יהיה בית שממשיך את הערכים שעליהם דברת. מתוך הבנה שיצאנו מהגלות. באמת".
עם סיום התיכון עברי בחר לדחות את הגיוס ולהקדיש שנה ללימוד תורה בישיבה הגבוהה בשבי חברון. הוא אהב ללמוד תורה. אהבה שינק מאביו. אך הוא ידע ששגרת הלימוד היומיומיות במשך שעות ארוכות לא תהיה קלה לו. ביום הראשון בישיבה הוא פתח יומן וכתב בו: "יום ראשון. יש חששות. האם אצליח למצוא את השגרה המדויקת עבורי?... אבא שבשמיים, תן בי את הכוח ללמוד מהבוקר עד הערב, במסירות נפש... זו מטרתי – ללמוד ולהביט אל הנפש פנימה ולברר את עצמיותי, מתוך הטבע האלוקי שבי".
עברי עבר בישיבה תהליך עמוק של בירור רוחני, אמוני ומידותי. את סערות הנפש שעבר במהלך הלימוד בישיבה מלווה תחושה גדולה של הכרת הטוב. עברי כתב כל הזמן על הזכות לגדול במשפחה שלמה ואוהבת, על התמיכה מההורים, ועל הרצון ללכת בדרכם, ועל מרים: "תודה שהכרתי את מרים. נולדתי מחדש".
במקביל התכונן לשירות הצבאי. התאמן, חקר ולמד, התקשר לאנשי צבא בכירים והתייעץ איתם לגבי המסלול המיטבי עבורו. בקיץ 2022 הוא התגייס לצבא, ובחר כמובן בחטיבה החומה: "גולני השתתפה בכל מלחמות ישראל. טבוע בגנים של היחידה הלחימה והעקשנות. הרבה דם ספגה, ואני רוצה להיות שייך לחטיבה עם עבר כזה". הוא היה חייל גאה בגדוד 51 של גולני.
כחייל התעקש עברי להתאמץ וללמוד את המקצוע הצבאי ולהצטיין בו. שירות כחייל וכמפקד קרבי סימן עבורו את שיא הגשמת ייעודו האישי, ותפקידו עבור עם ישראל. לעצמו הוא כותב: "אני חייב לגדול, לבנות את עצמי קומות נוספות שלא קיימות בי... השומר עינו, נוצר לשונות ובריתו והחי בתעצומות נפש וגבורה הוא ינצח בקרב... זאת שאיפתי, ככה אוכל להשפיע קצת, להופיע את תכונתי בעם".
בקיץ 2023 עברי ומרים נישאו. גם מרים שירתה כקצינה, והאתגר הזוגי אינו פשוט, אך עברי מאושר: "אני מעריך את מה שאת עושה. אנחנו בתפקידים טובים ואנחנו זוג נהדר שחי את מה שהוא מאמין. שרק נמשיך ככה. אני אוהב אותנו וגאה בנו".
אחד הנושאים שהעסיקו את עברי במהלך השירות הצבאי שלו, הוא הקרע ההולך ונפער בעם. האווירה הציבורית הקשה, שאליה נחשף בתקשורת כאבה לו במיוחד. באחת היציאות הבייתה ישב וכתב מכתב ארוך, אותו פרסם: "אהלך אחי, אהלך אחותי, אנחנו לא מכירים, אבל אנחנו אחים... אני חייל בצבא הגנה לישראל. רבים כמוני בעבר ובהווה בחרנו להתגייס לצבא, בשביל להגן על הבית, על המשפחה. בלב כולנו אותה התחושה: שליחות... כשתישמע הפקודה 'קדימה הסתער', נקום יחדיו. אחד מקרית ארבע, אחד מהרצליה, אחד מניו-יורק, ואחד מנתיבות ונסתער ביישור קו, בלי שום שיקול אישי. תדעו משהו, בתור אנשים שחיים יחד 24/7 ושלא מדברים פוליטיקה, רב המאחד על המפריד, וגם כשיש פערים, חוסר הסכמה ומאבק יש לכולנו פנים יפות שכדאי להראות אותם... אז תסמכו עלינו, אנחנו ננצח במפגש עם האויב, בחירום ובשגרה, גם במחיר חיינו. ואתם – אתם תחיו בשלום. תאהבו, כולנו אחים!"
עם סיום מסלול ההכשרה, יצא עברי לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). הוא היה מפקד מסור, שירד לפרטים הקטנים ביותר, דרש המון מחייליו ולא ויתר להם. חוסר מוטיבציה היה בלתי מתקבל על הדעת מבחינתו, והוא נהג לומר: "אין דבר משפיל יותר מאשר לא להיות ראוי למשימת ההגנה על מדינת ישראל". הוא היה מקצוען אמיתי, הן בתפקידו בצבא והן בחייו הפרטיים. תמיד שאף ללמוד ולהתפתח, לשפר את מידותיו ולהתחזק מכל אתגר. במשך תקופה ארוכה, קבע כסטטוס שלו בוואטסאפ את הפסוק: "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו" (תהילים ט'). יום אחד כתב לו אחד מחייליו: "בוקר טוב הולך תמים ופועל צדק". עברי מיד תיקן אותו: "שואף להיות הולך תמים ופועל צדק".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.
עברי היה אז מפקד כיתה בבא"ח גולני. היה בו רצון גדול להצטרף ללחימה ולהיות מגן בעצמו ממש על מדינת ישראל. תפקידו לא אפשר זאת בשלב הזה. למרות האכזבה ממיקומו הנוכחי בתפקיד הדרכה, הבין את גודל התפקיד דווקא עכשיו. בהקלטה לחבר הוא מעודד גם אותו: "קיבלתי מוטיבציה וכוחות, וזאת המשימה אחי: להכין את הלוחמים הבאים! אז גם אתה תתמקד במשימה שלך. יאללה בכל הכח!".
את הימים הראשונים למלחמה העביר יחד עם חייליו בהר הרצל, שימשו כמשמר כבוד במסדרי הכבוד בלוויות של החללים הראשונים. עברי כדרכו לקח את המשימה במלוא הרצינות והכבוד. הוא סירב להיכנע לרגשות, גם בלוויות שבהן הוא מלווה חברים קרובים בדרכם האחרונה, ואת בני משפחותיהם. דרש מעצמו ומחייליו להיות ראויים למעמד הקדוש, ולחללים שאותם הם מלווים.
בהמשך המלחמה עברי יצא לקורס קצינים בבה"ד 1. במטלת 'השליחות' הוא כתב: "אני מאמין שלכל אדם בעולם הזה יש שליחות, ששייכת למשהו גדול שקורה בעולם. כל יהודי שייך לשרשרת ארוכה של עם הנצח, עם שההיסטוריה שלו כתובה על ספר מבריאת העולם, והיום אנחנו כותבים את העתיד שלנו!... נקודות שמחזקות אותי ביום יום זה: החברים שנפלו, החברים שנלחמים, העורף החזק והתומך, תושבי הדרום והצפון, והחטופים. אלה סיבות מספיק טובות לעבוד ללא הרף ולתת את כל מה שניתן, זה השליחות שלי, זה השליחות של הדור שלנו."
בסיום בה"ד 1 עברי יועד שוב להדרכה, אך התעקש לקבל תפקיד מבצעי. הוא מונה למפקד מחלקת הרתק (בני"ש) בפלוגה ג' של גדוד 51 בחטיבת גולני והוצב עם הגדוד בגבול הצפון, שאליו התפשטה הלחימה. במשך חודשים ארוכים לחם והוביל את חייליו בגבורה. בכל ערב שהתאפשר לו, נהג לערוך שיחת וידאו עם מרים ולקרוא יחד איתה את איגרת הרמב"ן. הוא השקיע את כל כוחות נפשו ויכולותיו כדי לבצע את המשימות שהוטלו עליו ועל מחלקתו. למרות שהיה עדיין מפקד צעיר, היה מתיישב בשורה הראשונה בכל תדרוך, רושם, לומד, שואל ומעיר. גם למפקדים בכירים ממנו. מאמן את חייליו, שומר על כשירות וחדות, וכדרכו תמיד שמר על הרוח הגדולה של מחלקתו.
בתקופה הזו עברי דאג לנצל כל רגע לאימונים ושיפור המקצועיות, מתוך הניסיון שצבר בקרבות שבהם השתתף. הוא מצא את הזמן לשבת ולרשום לקחים בתחומי האימונים, ניצול הזמן והסד"כ, וניהול הקרב עצמו.
סא"ל רן, המג"ד של עברי בגדוד 51 סיפר על התכונות שלמד ממנו: "אומץ- עברי היה אמיץ מאוד. במבצעים בשדה הקרב וגם ביחס לגילו ודרגתו הצבאית. האומץ והיושרה אפשרו לו לדרוש מאנשיו מחד, ולהביע ביקורת ולהעיר למפקדיו. כך העיר לי פעם ברגישותו וצניעותו, אחרי ליל קרב בו נזפתי בקשר באחד המ"פים. בעיניו היה הדבר לא נכון. הוא כמובן צדק!
רגישות - עברי היה רגיש מאוד לסביבתו ולצרכי הלוחמים בגדוד. במופעי סיכום הלמידה בגדוד הוא היה ממליץ ודורש לעומק בכל תחום שבעיניו נדרש חיזוק.
נחישות והתמדה- עברי הוביל את מחלקתו למבצע חריג בלבנון. הוא הכין את המחלקה בנחישות ובהתמדה. המחלקה הפכה למחלקה הבולטת והמובילה בגדוד".
בי-14 בנובמבר 2024 הוביל עברי עם מחלקתו את הקרב בכפר טיר חרפה, שברכס השיעי. הכוח שהוביל נכנס לתוך מבנה, שבתוכו הסתתרה חולייה של מחבלי כוח רדואן. עברי חש שיש סכנה במבנה, ודרש מהנגביסט שלו להתייצב מאחוריו. בתוך המבנה התנהלה היתקלות מטווח קרוב. במהלכה נהרג עברי. רונן המ"פ שלו חש לעזרתו ונפצע באופן קשה. בעקבות הלחימה המחבלים נמלטו מהמבנה וחוסלו על ידי הכוח.
סגן משנה עברי דיקשטיין נפל בקרב ביום י"ג בחשוון תשפ"ה (14.11.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, הורים וחמש אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.
עברי נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, ההר הקדוש עבורו, שבו צעד כילד, והוביל חניכים וחיילים בסיור מורשת. בשבועות האחרונים לחייו שם עברי בסטטוס הטלפון שלו את המשפט של מוש, מפקד גוש עציון בתש"ח: "מה אנו? מה חיינו? העיקר הוא המפעל ובו אנו חיים! תשובתנו נחושה – נצח ירושלים!" כל חייו, וגם במותו היה עברי נאמן לדרך חיים זו.
עברי מונצח באתר חטיבת 'גולני' ובישיבת 'שבי חברון'. חברת 'מרעום דולפין' לייצור ציוד טקטי וצבאי השיקה לזכרו וסט צבאי בשם 'לוחם עברי'. לזכרו של עברי נכתב ספר תורה, ומוקם מצפה בבקעה.
סיפור אהבתם של עברי ומרים יצא לאור בספר שכתבה אשתו: "עברי, אהובי" בהוצאת ידיעות אחרונות.
כתביו הרבים והמרגשים של עברי נערכו ויצאו לאור בספר: "להיות הולך וגדל", שיצא במלאת שנה לנפילתו. כך כתב עברי באחת ממחברותיו:
"חייב כל אדם, בעולם, ובעם ישראל בפרט, לרצות ולהתאמץ תמיד לגדול ולהשתפר, בכל תחום בחיים, כי אין דבר כזה לעמוד במקום.
ה', תעזור לי, תן בי כח ללכת על פי המשפט – 'לא עבור עצמנו אנו נולדים'.
תעזור לי לגדול בתורה ובמעשים טובים, חיים שבהם אוכל להנהיג בגבורה ובקדושה את עם ישראל.
שעד יום מותי אתן את כולי למען עמי".
תצוגת מפה